עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
חברים
TheAce
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
חיים  (4)
כאב  (4)
דיכאון  (3)
בכי  (2)
עצב  (2)
אהובי  (1)
התמודדות  (1)
טראומה  (1)
לילה  (1)
נפש  (1)
פגיעה  (1)
ארכיון

החלל שממלאת העצבות

03/01/2018 19:03
אדווה
עצב, כאב, דיכאון, בכי, חיים
אני עצובה. זה התחיל כמשהו קטן והיום נראה שזאת כבר השיגרה שלי, להיות עצובה. מה את עושה כשאת קמה בבוקר? עצובה. וכשאת נוסעת לעבודה? עצובה. ובלילה לפני השינה? עצובה. זאת השיגרה שלי. אני נכנסת לעולם משלי, מסתגרת בו, מריצה מחשבות ועצובה עם עצמי. אין משהו ספציפי שרץ לי במחשבות, ממש מחשבות סתמיות. אני מתנתקת מהסביבה, לא שומעת כמעט כלום. מדי פעם מסתננת לי למחשבות המחשבה שאני ריקה, פשוט ריקה, אין בי כלום, אני לא שווה כלום ומה זה משנה הרי אף אחד לא באמת יכול לעזור לי. אני מרגישה כאב לא מוסבר. אני לא מבינה מה עובר עלי, אז איך מישהו אחר יבין? אין טעם לכלום. הכל ריק, יש חלל אחד גדול ואת החלל הזה ממלאת העצבות, שכואבת בחזה, שכואבת בבטן שגורמת לי לרצות להקיא. ולא בא לי לעשות כלום, אני הרי לא שווה כלום. אם הייתי שווה משהו אז אולי הוא לא היה מתייחס אלי כמו שהוא רוצה ופוגע בי, משפיל אותי, מביך אותי, מפחיד אותי, מכעיס אותי, פוגע בי ורוצח אותי מבפנים בכל יום מחדש. אולי אם הייתי משהו אז הוא לא היה משתיק ומשתק אותי, אולי הייתי קמה ואומרת משהו. אפילו משהו קטן כמו ״לא״. אני לא בוכה ליד אנשים, להיפך, אני הכי שמחה שיש. ככה אני מעבירה את היום. אז אני משתדלת לא להישאר לבד כדי לא להרגיש את השנאה העצמית הזאת שכואבת לי בפנים. כשאני לבד אני מגרדת את הגוף עד פצעים, לא ברור למה, זה מה שבא לי לעשות במצב הזה. אולי זה כדי שתהיה לי סיבה לכאוב, כדי שתהיה לי סיבה להסביר את הכאב, קודם לעצמי. כשאני עושה את זה זה מזכיר לי איך הייתי משפשפת את העור במקלחת בכל יום בו הייתי בוכה על עצמי.אני לפעמים מאמינה שאני מכורה לכאב הזה. אני אומרת לעצמי שמספיק עם זה אבל זה פשוט בלתי נשלט, כל יום הגוף שלי מושך אותי לשם כמו לסם. אני כל הזמן מתביישת מעצמי ממש כמו אדם שעורו נשרף והשריפה השאירה לו צלקת על פניו, אז הוא מנסה לחסות על הפצעים. הצלקת שלי היא מבפנים, כבר מכוסה היטב אבל מבחינתי היא ממש על המצח, שם איפה שכולם רואים. אז אני צריכה להסתיר אבל כשאני לבד עם עצמי אני יודעת שהיא שם והיא לא קטנה אז אני קצת מרחמת על עצמי וכואבת, בשבילי.
edyaIM AL
TheAce
05/01/2018 17:04
אני אשמח לעזור לך בנושא הזה, אם את רוצה את מוזמנת לפנות אליי במייל או בסקייפ
TheAce1795@gmail.com שניהם באותה כתובת.
אדווה
06/01/2018 18:29
תודה רבה על ההצעה לעזרה.
אני נמצאת בטיפול והקטעים שאני מפרסמת הם קטעי כתיבה שעזרו לי מאוד להתבטא בתהליך הטיפולי וקטעים שעזרו לי להתמודד עם המציאות היומית שלי ועם הדיכאון.
SAMI2121
06/01/2018 20:37
MMMMM HHH GGG
FFF
06/01/2018 20:42
VVVVVVVV